שלח תשעד ראיה אמונית 

ערש"ק, ויראום את-פרי הארץ, שלח לך תשע"ד

חטאם של המרגלים אשר שלח משה לתור את הארץ הביא לידי עונש לכלל ישראל, במספר הימים אשר-תרתם את-הארץ, ארבעים יום--יום לשנה יום לשנה תשאו את-עו‍נתיכם, ארבעים שנה.בגין חטא זה מתעכבים בני ישראל במדבר למשך ארבעים שנה, קודם כניסתם לארץ ישראל.

יהושע וכלב לא היו בעצת המרגלים.יהושע התברך ע"י משה אדונו שהוסיף לו האות "י" לשמו, ויקרא משה להושע בן-נון, יהושע.אומרת הגמרא הוסיף משה האות "י" לשמו של הושע, לאמר יה יושיעך מעצת מרגלים.על כן מובן מדוע לא חטא.כלב בן יפונה, אומרת התורה ויעלו בנגב, ויבא עד-חברון, מסביר רש"י כולם עלו בנגב, לחברון הלך כלב לבדו, ע"להשתטח על קברי אבותיו שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם.

על כלב אשר מתוך עצמו ראה לנכון לבקש ולהתפלל שלא יהא ניסת בעצת חבריו, מגדירו הקב"ה ועבדי כלב, עקב היתה רוח אחרת עמו.כלב יש בו רוח שונה מכולם, רוח ה' שוכנת בו, רוח אחרת.

אומר ה' לשמואל כאשר הולך לחפש מלך אשר יחליף את שאול.רואה שמואל את אליאב, אחיו הגדול של דוד.שמואל בטוח שזהו האיש המיועד למלוכה.אומר לא הקב"ה ויאמר יהוה אל-שמואל, אל-תבט אל-מראהו ואל-גבה קומתו--כי מאסתיהו:  כי לא, אשר יראה האדם--כי האדם יראה לעינים, ויהוה יראה ללבב.ישנה ראיה אנושית וישנה ראיית ה'.ראיית ה' הינה רוח אחרת.

רוח אחרת הינה יכולת ראיה מעבר לנראה לעין.ראיה אשר רואה פנימה, ראיה אשר מהותה ראיה פנימית, ראיה הרואה למהות המתעדת ולא רק למהות הקיימת.

מסופר על רבי אריה לוין, רב האסירים בתקופת המחתרות.ידוע היה הרב אריה לוין, בכבדו כל אדם באשר הוא.תמיד היה ר' אריה מקדים שלום לכל אדם.פעם בשעת לילה מאוחרת, כאשר חוזר ר' אריה מהישיבה לביתו, רואה בחור צעיר.ביקש ר' אריה לגשת אליו ולומר לו שלום.הבחור רואה את ר' אריה ומתחמק מפניו.לבסוף הצליח ר' אריה להגיע לבחור זה, אמר לו שלום עליכם, מדוע ביקשת להיסתר מפניי.עונה לו הבחור, כבוד הרב מכיר את אבי אשר הינו ירא שמים, אך אני אינני כזה ואינני שומר תורה ומצוות.

ר' אריה לוין היה נמוך קומה.עונה הרב אריה לוין לבחור, אל תדאג, הנני נמוך קומה, אינני רואה האם יש על ראשך כיפה אם לא.רואה אני רק עד לגובה הלב.בליבך רואה אני שיהודי אתה.

זוהי רוח אחרת עמו.

טבע העולם, היות האדם לעיתים במצבים אשר אינם נכונים לו, מצבים לעיתים אף קשים מנשוא.בהיות האדם רואה לעיניים, הרי ברור לו כדברי המרגלים באנו, אל-הארץ אשר שלחתנו; וגם זבת חלב ודבש, הוא--וזה-פריה.אפס כי-עז העם, הישב בארץ; והערים, בצרות גדלת מאד, וגם-ילדי הענק, ראינו שם.... לא נוכל, לעלות אל-העם:  כי-חזק הוא, ממנו.זוהי הסתכלות המביאה לידי במדבר הזה יפלו פגריכם.

לעומת המרגלים, כלב עקב היתה רוח אחרת עמו זוכה ל והביאתיו, אל-הארץ אשר-בא שמה, וזרעו, יורשנה.

בלעם בהולכו לקלל את עם ישראל נאמר, ותרא האתון את-מלאך יהוה, לאתון הייתה ראיה אחרת.גם בלעם ראה אחר כך ראיה אחרת ויגל יהוה, את-עיני בלעם, וירא את-מלאך יהוה.

ראייה אמונית מתוך ובזמן ראיית העיניים היא המביאה ליציאה מכל צר וביאה אל הארץ, מביאה להצלחה.

פקח יהוה עיניך וראה